גל החום בשיקגו 1995
אחד האסונות הגדולים והקטלניים ביותר של התקופה המודרנית. במשך מספר ימים מתו 525 אנשים מדווחים אך כנראה יותר מזה. ביולי 1995 היו 41 מעלות ובבתים היו 47.8 מעלות. היה אובך סמיך, אלפי מכוניות נתקעו בדרכים, גשרי ברזל נחסמו, כבאים הזליפו מים על הגשרים כדי לקרר אותם, תקלות בפסי רכבת. התקשורת ממליצה לשתות הרבה, להשתמש במיזוג ולא לערוך פעילות גופנית. אף גורם רשמי לא נתן הוראות ולא היה גוף שלקח אחריות ותכלל את הארוע. ביום השני התמוטטה מערכת החשמל, אלפי אנשים נתקעו במעליות, אמבולנסים התעכבו בטיפול, מכבי האש התיזו מים על אוטובוסים של בתי ספר, 100,000 אנשים הצטופפו ברצועת חוף קטנה. בפרברים האנשים פתחו את ברזי השריפה והתחילו להשפריץ כתוצאה מזה ירד לחץ המים בעיר, המשטרה עצרה את האנשים שפתחו את הברזים, אך הותקפו על ידי האזרחים. ביומיים הראשונים הטמפרטורות ירדו בלילה, אך בלילה השלישי הטמפרטורה בלילה היתה למעלה מ- 47 מעלות והחלה התחלואה בקרב התושבים. הפניות לחדרי המיון עלו ביחס לפניות היומיות ב- 4000 פניות, הלחץ היה בלתי נסבל. מכת חום ברפואה פנימית הוא אירוע חירום בו התמותה גבוהה ויש צורך לקרר את הנפגע.
מפילוח הנתונים ניתן לראות כי רוב הקורבנות היו קשישים ממרכז העיר, העניים שלא היו להם מערכות קירור בבית, הקשישים מהאזורים העניים שלא פתחו את החלונות בלילה מפחד מפני פשיעה.
Urban heat island - בשל ריכוז של בנינים גבוהים באזורים עניים, אין פיזור של חום בלילה ולכן הבניינים לא מתקררים.
בשנת 1980 עבר על ארה"ב גל חום קשה שפגע בעיקר בטקסס ומיזורי. התברר שהתמותה במספר ערים עלתה ב- 60%, ב- 30% מהתמותה זה ממכת חום, 3:1 שחורים ללבנים, 6:1 עניים לרקע סוציו-אקונומי גבוה.
היו שני גלים נוספים לאחר מכן אך דבר לא נעשה עד 1995. מספר ימים לאחר גל החום ראש עיריית שיקאגו ממנה ועדת חקירה כדי ללמוד את ההיבטים האפידימיולגים, הסוציולוגיים והמטאורולוגיים של התופעה.
גל חום באירופה ב- 2003 (בעיקר בצרפת)
בעיקר בצרפת, 2-15 באוגוסט 2003.
כונה כ"שואת הקשישים".
באוגוסט בצרפת כל האחראים לא נמצאים במדינה, כל בעלי התפקידים בחופשה, אין תשתית ואין גורמים שמסוגלים לסייע או לנהל.
שר הבריאות בחופשה, מנכ"ל משרד הבריאות בחופשה, יו"ר ארגון הרופאים לרפואה דחופה מאשים את שר הבריאות בקול קורא כי התעלם מאזהרות משרד הבריאות.
בצרפת מתו למעלה מ- 14,000 איש, באירופה כולה בין 35,000-50,000 מקרי תמותה.
בצרפת מאשימים את המשפחות שיצאו לחופשות והשאירו את הקשישים בארץ.
רק ב- 13 באוגוסט מודיע שר הבריאות כי "אנחנו נמצאים במגיפה".
ב- 14 באוגוסט הפסיק רוה"מ צרפת את חופשתו, ב- 15 באוגוסט נגמר גל החום וב- 20 באוגוסט פוטר שר הבריאות.
20% ירידה ביבול החיטה, במולדובה ירידה של 80%.
לעומת זאת היין של בציר 2003 היה הטוב והמשובח ביותר עקב גל החום – הצרפתים הרוויחו הרבה כסף על היין הזה.
וועדה החליטה כי רבים ימותו מגלי חום כי גלי החום יהיו תדירים יותר וחמורים יותר.
אירופה מפתחת מערכת שפועלת ממודיעין דרך התגוננות ועד לרמת התגובה והפעולה וכן הסיוע הבין אזורי ובינ"ל כנגד החום.
הדוגמאות של גל החום באירופה ובשיקאגו מלמדות כי הדברים לא ניתנים למניעה אולם הם ניתנים לצפייה מראש, להערכות של מערכת הבריאות, לתמותה, לבעיות הכלכליות ולהתמוטטות התשתית.
אחד האסונות הגדולים והקטלניים ביותר של התקופה המודרנית. במשך מספר ימים מתו 525 אנשים מדווחים אך כנראה יותר מזה. ביולי 1995 היו 41 מעלות ובבתים היו 47.8 מעלות. היה אובך סמיך, אלפי מכוניות נתקעו בדרכים, גשרי ברזל נחסמו, כבאים הזליפו מים על הגשרים כדי לקרר אותם, תקלות בפסי רכבת. התקשורת ממליצה לשתות הרבה, להשתמש במיזוג ולא לערוך פעילות גופנית. אף גורם רשמי לא נתן הוראות ולא היה גוף שלקח אחריות ותכלל את הארוע. ביום השני התמוטטה מערכת החשמל, אלפי אנשים נתקעו במעליות, אמבולנסים התעכבו בטיפול, מכבי האש התיזו מים על אוטובוסים של בתי ספר, 100,000 אנשים הצטופפו ברצועת חוף קטנה. בפרברים האנשים פתחו את ברזי השריפה והתחילו להשפריץ כתוצאה מזה ירד לחץ המים בעיר, המשטרה עצרה את האנשים שפתחו את הברזים, אך הותקפו על ידי האזרחים. ביומיים הראשונים הטמפרטורות ירדו בלילה, אך בלילה השלישי הטמפרטורה בלילה היתה למעלה מ- 47 מעלות והחלה התחלואה בקרב התושבים. הפניות לחדרי המיון עלו ביחס לפניות היומיות ב- 4000 פניות, הלחץ היה בלתי נסבל. מכת חום ברפואה פנימית הוא אירוע חירום בו התמותה גבוהה ויש צורך לקרר את הנפגע.
מפילוח הנתונים ניתן לראות כי רוב הקורבנות היו קשישים ממרכז העיר, העניים שלא היו להם מערכות קירור בבית, הקשישים מהאזורים העניים שלא פתחו את החלונות בלילה מפחד מפני פשיעה.
Urban heat island - בשל ריכוז של בנינים גבוהים באזורים עניים, אין פיזור של חום בלילה ולכן הבניינים לא מתקררים.
בשנת 1980 עבר על ארה"ב גל חום קשה שפגע בעיקר בטקסס ומיזורי. התברר שהתמותה במספר ערים עלתה ב- 60%, ב- 30% מהתמותה זה ממכת חום, 3:1 שחורים ללבנים, 6:1 עניים לרקע סוציו-אקונומי גבוה.
היו שני גלים נוספים לאחר מכן אך דבר לא נעשה עד 1995. מספר ימים לאחר גל החום ראש עיריית שיקאגו ממנה ועדת חקירה כדי ללמוד את ההיבטים האפידימיולגים, הסוציולוגיים והמטאורולוגיים של התופעה.
גל חום באירופה ב- 2003 (בעיקר בצרפת)
בעיקר בצרפת, 2-15 באוגוסט 2003.
כונה כ"שואת הקשישים".
באוגוסט בצרפת כל האחראים לא נמצאים במדינה, כל בעלי התפקידים בחופשה, אין תשתית ואין גורמים שמסוגלים לסייע או לנהל.
שר הבריאות בחופשה, מנכ"ל משרד הבריאות בחופשה, יו"ר ארגון הרופאים לרפואה דחופה מאשים את שר הבריאות בקול קורא כי התעלם מאזהרות משרד הבריאות.
בצרפת מתו למעלה מ- 14,000 איש, באירופה כולה בין 35,000-50,000 מקרי תמותה.
בצרפת מאשימים את המשפחות שיצאו לחופשות והשאירו את הקשישים בארץ.
רק ב- 13 באוגוסט מודיע שר הבריאות כי "אנחנו נמצאים במגיפה".
ב- 14 באוגוסט הפסיק רוה"מ צרפת את חופשתו, ב- 15 באוגוסט נגמר גל החום וב- 20 באוגוסט פוטר שר הבריאות.
20% ירידה ביבול החיטה, במולדובה ירידה של 80%.
לעומת זאת היין של בציר 2003 היה הטוב והמשובח ביותר עקב גל החום – הצרפתים הרוויחו הרבה כסף על היין הזה.
וועדה החליטה כי רבים ימותו מגלי חום כי גלי החום יהיו תדירים יותר וחמורים יותר.
אירופה מפתחת מערכת שפועלת ממודיעין דרך התגוננות ועד לרמת התגובה והפעולה וכן הסיוע הבין אזורי ובינ"ל כנגד החום.
הדוגמאות של גל החום באירופה ובשיקאגו מלמדות כי הדברים לא ניתנים למניעה אולם הם ניתנים לצפייה מראש, להערכות של מערכת הבריאות, לתמותה, לבעיות הכלכליות ולהתמוטטות התשתית.
