בארה"ב ישנה חלוקה ל-2 רמות- רמת המדינה (ממשלת המדינה והמושל) והרמה הפדראלית (השלטון המרכזי והנשיא). בכל מדינה מוטלים מסים של המדינה וכן מסים פדראליים. הממשל הפדראלי שואב את כוחו בעיקר מכמות הכסף שלו וכן מיכולתו לנייד כוחות שונים ממדינה למדינה ולהפעיל את הצבא.
הצבא מורכב מזרוע ימית, יבשתית ואווירית שלכל אחת מהן יש חילות אוויר, ים ויבשה (לדוגמא- המארינס הם כוח יבשה של חיל הים). כמו-כן ישנו משמר לאומי (national guard) פדראלי וכן משמר לאומי לכל מדינה, ובדומה- גם שירותי הכבאות וה-EMS הם עצמאיים בכל מדינה. בחלק מהמדינות ה-EMS שייך לשירותי הכבאות ובחלק הוא מופרט (במנהטן, לדוגמא, פועלות 20 חברות שונות המפעילות שירותי רפואה דחופה).
הקרפ"ר הפדראלי, השייך לממשל המרכזי, הוא העומד בראש ה-PHS (public health services), ומתוקף כך אחראי על בריאות הציבור האמריקאי. ה-PHS, בין תפקידיו הרבים, אחראי על השירותים הרפואיים הניתנים לאוכלוסיות הילידים (אינדיאנים, אסקימוסים וכד'), וכן על הFDA- (רשות המזון והתרופות) ועל FEMA (federal emergency management agency). ה-PHS הינו תחת משרד הבריאות, אך בהיבט של שירותי החירום הוא תחת המשרד לביטחון לפנים (homeland security). ראש FEMA כפוף ישירות לנשיא בעת טיפול באירועי אסון.
תפקידיו של FEMA-
1. לתאם בין כל הכוחות של הפדרציה
2. לתת קווים מנחים (guidelines) להיערכות לחירום למדינות הפדרציה
3. להקצות כספים בין המדינות בתחומי היערכות ומחקר
כמו-כן, בשלב השיקום, מקצה FEMA את הכספים הדרושים לשיקום, באמצעות מכרזים. FEMA אחראית, למעשה, על המימון והתכנון של שיקום לאחר אסון.
אם האירוע הוא ברמת המדינה, אז אין התערבות חיצונית מעבר לכוחות של אותה מדינה. באם ישנו צורך בהתערבות חיצונית, על המושל לפנות בבקשה לנשיא (באסון קטרינה, לדוגמא, לא הייתה פניה של מושל לואיזיניה בבקשה לכוחות וזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לחוסר הפעולה). בשלב זה נכנסת FEMA לפעולה ומתאמת בין כל כוחות הסיוע הנחוצים (FEMA מתאמת בין כוחות הסיוע בלבד, ואינה מפעילה אותם או מפקדת עליהם).
שלבים בהתפתחות מערך ההיערכות לאסונות בארה"ב-
1803 הממשלה הפדראלית מסייעת כלכלית, לראשונה, לניו-המפשיר לאחר שריפת ענק.
1930 הממשלה הפדראלית מחליטה על שיקום תשתיות לאחר אסונות.
ממשלת טנסי מחליטה לראשונה להתחיל לייצר אנרגיה ממשאבי מים, וכמטרת משנה-
לצמצם שיטפונות באזור.
1934 מחוקק חוק לבקרה ושליטה בשיטפונות. ניתנת סמכות לחיל ההנדסה לבנות פרויקטים לשליטה על שיטפונות.
1950 המלחמה הקרה מביאה את התפתחות הערכת הסיכונים, ניהול הסיכונים וההגנה האזרחית, והן מתחילות להתבסס כתחום מקצועי.
מוקם ה-FCDA (federal civil defense administration) ובמקביל מוקם ה-office of defense mobilization במשרד ההגנה.
1958 שני הגופים מאוחדים.
הצבא מורכב מזרוע ימית, יבשתית ואווירית שלכל אחת מהן יש חילות אוויר, ים ויבשה (לדוגמא- המארינס הם כוח יבשה של חיל הים). כמו-כן ישנו משמר לאומי (national guard) פדראלי וכן משמר לאומי לכל מדינה, ובדומה- גם שירותי הכבאות וה-EMS הם עצמאיים בכל מדינה. בחלק מהמדינות ה-EMS שייך לשירותי הכבאות ובחלק הוא מופרט (במנהטן, לדוגמא, פועלות 20 חברות שונות המפעילות שירותי רפואה דחופה).
הקרפ"ר הפדראלי, השייך לממשל המרכזי, הוא העומד בראש ה-PHS (public health services), ומתוקף כך אחראי על בריאות הציבור האמריקאי. ה-PHS, בין תפקידיו הרבים, אחראי על השירותים הרפואיים הניתנים לאוכלוסיות הילידים (אינדיאנים, אסקימוסים וכד'), וכן על הFDA- (רשות המזון והתרופות) ועל FEMA (federal emergency management agency). ה-PHS הינו תחת משרד הבריאות, אך בהיבט של שירותי החירום הוא תחת המשרד לביטחון לפנים (homeland security). ראש FEMA כפוף ישירות לנשיא בעת טיפול באירועי אסון.
תפקידיו של FEMA-
1. לתאם בין כל הכוחות של הפדרציה
2. לתת קווים מנחים (guidelines) להיערכות לחירום למדינות הפדרציה
3. להקצות כספים בין המדינות בתחומי היערכות ומחקר
כמו-כן, בשלב השיקום, מקצה FEMA את הכספים הדרושים לשיקום, באמצעות מכרזים. FEMA אחראית, למעשה, על המימון והתכנון של שיקום לאחר אסון.
אם האירוע הוא ברמת המדינה, אז אין התערבות חיצונית מעבר לכוחות של אותה מדינה. באם ישנו צורך בהתערבות חיצונית, על המושל לפנות בבקשה לנשיא (באסון קטרינה, לדוגמא, לא הייתה פניה של מושל לואיזיניה בבקשה לכוחות וזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לחוסר הפעולה). בשלב זה נכנסת FEMA לפעולה ומתאמת בין כל כוחות הסיוע הנחוצים (FEMA מתאמת בין כוחות הסיוע בלבד, ואינה מפעילה אותם או מפקדת עליהם).
שלבים בהתפתחות מערך ההיערכות לאסונות בארה"ב-
1803 הממשלה הפדראלית מסייעת כלכלית, לראשונה, לניו-המפשיר לאחר שריפת ענק.
1930 הממשלה הפדראלית מחליטה על שיקום תשתיות לאחר אסונות.
ממשלת טנסי מחליטה לראשונה להתחיל לייצר אנרגיה ממשאבי מים, וכמטרת משנה-
לצמצם שיטפונות באזור.
1934 מחוקק חוק לבקרה ושליטה בשיטפונות. ניתנת סמכות לחיל ההנדסה לבנות פרויקטים לשליטה על שיטפונות.
1950 המלחמה הקרה מביאה את התפתחות הערכת הסיכונים, ניהול הסיכונים וההגנה האזרחית, והן מתחילות להתבסס כתחום מקצועי.
מוקם ה-FCDA (federal civil defense administration) ובמקביל מוקם ה-office of defense mobilization במשרד ההגנה.
1958 שני הגופים מאוחדים.
